האופרה האיטלקית הרומנטית כמדיום אינטרדיסציפלינרי

מתוך humhonors

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סוניה מזר

בתחילת המאה השבע עשרה ניסו ההומניסטים לחדש את האמנות הלירית- דרמתית של יוון העתיקה, ונסיונותיהם הגיעו לשיא ביטוים בהופעת "רוח המוסיקה" בפרולוג של מונטוורדי,Orfeo  ,Favola in Musica במנטואה (Mantua) בשנת 1607. Striggio, מחבר השורות הללו לא תיאר לעצמו שפרולוג זה יהווה תיאור העקרונות של כל מסורת האופרה האיטלקית במשך שלוש מאות שנה. Striggio טוען, שאם תפקיד המוסיקה לעורר או להרגיע את הנשמה, באופרה תפקידה להביע רגשות, "להלהיב אפילו את הלבבות הקרים בעזרת הכעס האצילי או בעזרת האהבה". האופרה הנה דרמה; האופרה הנה שיר מרגש (impassioned). העקרונות שStriggio הסתיר בצורה אלגורית קלאסית, באו לידי ביטוי בדרכים שונות באמנות האופראית בשלוש מאות השניםהבאות. אחת ההוכחות לטענה זו אפשר למצוא במכתבו של בליני ל-Pepoli  בעת עבודתו עלPuritani : "חרוט בלבך, דרמה מוסיקלית חייבת לגרום לבכי, לעורר פחד, ולגרום לאנשים למות דרך השירה".

הפרוייקט יתרכז באופרה האיטלקית הרומנטית (מרוסיני עד פוצ'יני) ויערוך בה עיון היסטורי ואסתטי רב-תחומי, תיאורטי ומעשי,תוך שיתוף פעולה בין דוקטורנטים מהאוניברסיטה העברית מחוגים שונים, תלמידים במגמה הווקאלית של האקדמיה למוסיקה וזמרי אופרה מקצועיים.

כלים אישיים